אוג' 31 2008
הקיץ של איבבבבבבבבבבבבבבה
הגיע הזמן שמישהו יבחן את לוח השנה על-פיו מתנהל מערך ההפצה הישראלי. למה, אתם שואלים? כי בעוד תושבי העולם נהנים מחופשת הקיץ הקולנועית שלהם עד ה-31 באוגוסט, ישראל החליטה לצאת לפגרת הסתיו שלה כבר בתחילת החודש השמיני. ולראיה, מאז ש"המומיה 3" חבט באקרנים המקומיים ב-7 באוגוסט, פנינו השרופות עד צלויות לא זכו לשזוף את עיניהן התכולות לבנות בקרניו הלוהטות של שובר קופות קיצי. וזה לא שהיו חסרים למפיצים מועמדים ראויים. "הלבוי 2", "Step Brothers" בכיכובם של וויל פארל וג'ון סי ריילי, "הרולד וקומאר בורחים מגווטאנמו ביי", "אננס אקספרס" בהשתתפות סת' רוגן וג'יימס פרנקו והקומדיה המסקרנת ביותר של קיץ 2008, "רעם טרופי", שמאחדת את כישרונותיהם של בן סטילר, רוברט דאוני ג'וניור וג'ק בלאק. את כל אלה לא תזכו כבר לראות הקיץ. את חלקם תפגשו בספטמבר ("רעם טרופי"), מקצתם אמורים לעלות על המסכים באוקטובר אך נודפים מהם ניחוחותיה האסורים של מלאכת הגניזה ("הלבוי 2" ) ויש כאלה שטרם זכו לתאריך הפצה ("הרולד וקומאר בורחים מגווטאנמו ביי" ו"אננס אקספרס"). ומה המשותף לשני הסרטים האחרונים? אלו שתי קומדיות שגיבוריהן מצביעים ומצדיעים לעלה הירוק. האם מדובר בצירוף מקרים אומלל או שמא האח הישראלי הגדול פוקח את עיניו ושומר שאיש לא יתמסטל בשעריו? את התשובה תגלו בקרוב מאד ועד אז אין סיבה שלא נחגוג עם אלה שכן הצליחו לקפוץ לבקר. לא, אנחנו לא מתכוונים לצרפתים. למעשה בסיכום הקיץ הקרוב לא תמצאו אף מילה על צרפתים. מ-עכ-שיו!
העולם שבפנים
זה לא היה אמור לקרות. בטח לא עכשיו. לא אחרי שמבקרי הקולנוע ספדו לסרט הקומיקס בעקבות מותו הטראגי בתאונת שרשרת מחרידה שכללה בין היתר את "אקס-מן 3", "ספיידרמן 3" ו"ארבעת המופלאים 2". אחרי האסונות הללו טוב היו עושים אותם גיבורי-על אם היו משיבים את גלימתם ו/או טייצם לבורא. לפחות לכמה שנים. לפחות עד שיעבור זעם. אבל לכו תספרו את זה לקברניטי הוליווד שסובלים, בדומה לסופרמן יקירם, מחולשה ירוקה. במרוצם אחרי הקריפטודולר המסנוור הם הרי יהרגו אפילו את הוריהם המאמצים. ככה זה, סרטי קומיקס גדולים הם הנטל הגדול של האולפנים הגדולים. ובהקשר הזה קיץ 2008 הופך לתשובה המוחצת ביותר שמעריציו הפנאטים של סרט הקומיקס היו יכולים לספק למקטרגיו. לא רק בגלל הסכומים האסטרונומיים שגיבורי-על כמו באטמן ואיירון מן שלשלו לכיס מפיקיהם, כמו בגלל העובדה שאפילו לסתו הקשוחה של המבקר המחמיר ביותר נשמטה לרצפת הפופקורן הדביקה כשנתקלה במעלליו של "האביר האפל". ואם אתם חושבים שההתרחשויות הללו הפתיעו את כריסטופר וג'ונתן נולן, הרי לפניכם דיאלוג מהסרט שמוכיח שצמד היוצרים המחוננים לא מסתפקים רק בכישרון כתיבה. הם מטפחים גם חוש שישי:
אלפרד: אדם צריך להכיר במגבלות שלו.
באטמן: לבאטמן אין מגבלות.
גיבורי הדגל
"האביר האפל" הוא סרט הקומיקס הגדול ביותר של קיץ 2008 אבל בקרב הגיבורים הגדול באטמן הפסיד בנוקאאוט לאיירון מן. קצת מפתיע בהתחשב בעובדה ששני הלהיטים הגדולים ביותר של העונה החולפת שכרו את שירותיהם של גיבורים בעלי מאפיינים זהים לחלוטין: נערי שעשועים מולטי-מיליארדרים שמפגש צפוף עם המוות גורם להם לעטות מסכה על פניהם (יקום הקומיקס עדיין לא מכיר בכוחותיו העל-טבעיים של הפסיכולוג). ובכל זאת קיים הבדל משמעותי: באטמן רדוף עטלפים ושדים, איירון מן רודף אלכוהול ונשים. סופסוף, אחרי שנים של ציפייה, בא לשכונת הקומיקס בחור חדש. אחד שיודע שעם כוחות גדולים באה אחריות גדולה אבל לא מהסוג שמאלץ את ספיידרמן לייבב בלילות אלא כזו שתגרום אפילו לשפנפנות של יו הפנר לגרגר כמו חתלתולות. פרס מיוחד יוענק לרוברט דאוני ג'וניור, האיש ששם את הגזע בגזעי ואת הקומי בקומיקס אחראי גם לשורת המחץ האלכוהוליסטית של הקיץ הנוכחי: "תני לי וויסקי, אני גווע מרעב!". ובמילים אחרות, עזבו אתכם מטכנולוגיה צבאית מתקדמת, וויסקי מצמיח לכם כנפיים.
אימרו לא לסמים. מעכשיו כולנו
היי בנטורל (אם נטורל=יש לי מספיק מיליארדים כדי לפתח ערכת טיס אישית)
טוב, רע, אני האיש עם האקדח
עצרו את האזנות הסתר. אם אתם מעוניינים להתוודע לפחד שאוכל בנשמה האמריקאית גשו כבר היום לאולם הקולנוע הקרוב לאזור מגוריכם. וממה האמריקאים פחדו הקיץ? רוסים בעלי נטיות סיינטולוגיות ("אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח"), אימפריאליזם סיני ("המומיה 3"), כיסי טרור אפגאנים ("איירון מן"), אפרו-אמריקאים שמשוחחים עם הנול שלהם בניב בינארי עתיק יומין ("מבוקש"), שמנים ("וול אי"), שירות הביון האמריקאי ("הרולד וקומאר 2"), סוחרי נשק שהיו מוכרים את אמא שלהם לו רק אפשר היה לטעון אותה בקליעים חיים (שוב "איירון מן"), ראשי תאגידים מושחתים ("אל תתעסקו עם הזוהן" ) ובל נשכח את האויב המסוכן מכולם: האישה שלא טורחת לטפח את הגינה הפרטית שלה ("סקס והעיר הגדולה: הסרט"). לראות כדי להרוג.
קיץ 2008 לא היה עונה טובה לנבלים. ג'ט לי היה חיוור ומיותר ב"מומיה 3", ג'ף ברידג'ס לא הרשים כאובדיה סטיין ב"איירון מן", טים רות היה יותר מגוחך ממאיים בתפקיד חייל העל ב"הענק הירוק" ומי בכלל זוכר למי "הנקוק" העניק את מגע הרשע. למזלנו יולי החזיק עוד קלף בשרוול, ולא סתם קלף אלא ג'וקר.
התסריט המבריק של הנולנים כמו גם הופעתו החובטת של הית' לדג'ר המנוח הצליחו ללכוד את יופיו של החטא – חטא הצפייה כמובן. שפתיו השסועות והלשון שמלקקת את הסדקים דוחות ומרתיעות אותנו ובכל זאת איש מאיתנו לא יכול להוריד מהג'וקר את עיניו. יש בו משהו משחרר, יש בו משהו מעורר וקל להבין מדוע: בניגוד לכל הנבלים שעיטרו את המסכים בשנים האחרונות, הג'וקר, כמתבקש מאנרכיסט, הוא בלתי צפוי. כמה בלתי צפוי? תשאלו את המאפיונר שקיבל ממנו את התגובה המייבשת ביותר של קיץ 2008:
מאפיונר: אתה חושב שאתה יכול לגנוב מאיתנו ופשוט לצאת מזה?
הג'וקר: כן.
good cop bat cop? איזו סצינה מבריקה!
אשת חיל מי ימצא
ואם חשבתם שלנבלים היה קיץ רע חכו עד שתבחנו את מעמד האישה. עונת המלפפונים מעולם לא האירה פנים למין היפה (ואולי מכאן קיבלה העונה את כינויה הלא מחמיא) אבל עדיין קיים הבדל בין מספר זעום של גיבורות-על לאוסף של בובות סמרטוט/ברבי נטולות אופי. ולא, אנג'לינה ג'ולי, לחכות לסוף הסרט ולתקוע לעצמך כדור בראש זה לא אופי. אופי זה לעשות את זה כבר בדקות הפתיחה של "מבוקש", רגע אחרי שחיסלת את הבמאי.
אופי זה גם לא לבחון אם לענק הירוק יש ענק ירוק (בטי ב"הענק הירוק"); להתרשם מישיש שכבר לא שולט בשוט שלו ואף נטש אותך לטובת הרפתקאות בחורים הכי נידחים בעולם (מריון ב"אינדיאנה ג'ונס 4"); להפוך מחולת מין כלבתא לישישה שמעריצה את מעלליה המיניים של כלבתה (סמנתה ב"סקס והעיר הגדולה").
למרבה האירוניה, את ההופעה הנשית הכובשת והמוצלחת מכולן העניקה לנו דווקא דמותה המצוירת של רובוטית שהיא גם לוחמת וגם מאהבת. איב שמה. ובשפתם של מוכי הירח וחולי האהבה: איייייייייבההההההההההההההההה.
חתום בנשיקה
וכיאה לרובוטית החן שהעניקה את נשיקת החיים לוול-אי ולנשות הקיץ שלנו, איב אחראית גם לסצינה הרומנטית של העונה הנוכחית. ואני לא מתכוון לכל אותן דקות התאהבות נפלאות בחצי הראשון של הסרט – בעיקר בגלל שכמחצית מהן היא בילתה בשינה עמוקה (אין חשד לקטמין) – אלא לזו המתרחשת בחלקו השני. אותה סצינה מרטיטה שמתחילה בשאלה שמפנה מפקד ספינת החלל לאנציקלופדיה המקוונת שלו, "מה זה ריקוד?, ומסתיימת במחול האינטרגלקטי של וול-אי את איב. לרקוד עם כוכבים. לרקוד בין כוכבים. והכל בניצוחו של מטף כיבוי אש.
למול הרומנטיקה האילמת של "וול אי" היה זה "האביר האפל" שהציע את שיח האהבים המרשים מכולם:
באטמן: למה אתה רוצה להרוג אותי?
הג'וקר (מגניב צחוק): להרוג אותך? אני לא רוצה להרוג אותך! מה אני אעשה בלעדיך? אמשיך לשדוד מאפיונרים? לא, לא. אתה…אתה משלים אותי.
THE JOKER TAGGED BATMAN IN A PHOTO: עוד לילה בדאנג'ן.
נונ(סטופ) אקשן
קיץ 2008 היה בומבסטי ורועש בדיוק כמו קודמיו בתפקיד. ועדיין מפתיע לגלות שסצינות הפעולה המוצלחות ביותר של החודשים החולפים הסתמכו פחות על מסת שריר ויותר על מנגנונים של מתח והומור. קחו למשל את השוד שפותח את "האביר האפל" או את הרגע שבו אינדיאנה ג'ונס מתגלגל למקרר על מנת להציל את חייו משואה גרעינית. שתי סצינות מבריקות שעושות את הבלתי צפוי ובכך מעוררת את תיאבונו של הצופה לקראת הבאות. במקרה של "האביר האפל" הסקרנות הובילה אותנו למרדף מסחרר שהסתיים בסלטה של אופנוע. במקרה של "אינדיאנה ג'ונס" הסקרנות הרגה את החתול. לא לפני שהיא שלחה את שיה לבוף להשתעשע עם קופיו הדיגיטליים ואת קייט בלאנשט לחלל החיצון. אולי שם יצליחו להסביר את המבנה המושלם של עצמות לחייה.
ציון לשבח: מי היה מאמין שסצינת האקשן המדויקת ביותר תופיע בסרט המצויר, "קונג פו פנדה". הסצינה שמתעדת את בריחתו של הנבל, טאי לונג (איאן מקשיין), מהכלא השמור ביותר בממלכה, בעטה לנו בישבנים. ובאישונים. לא בהכרח בסדר הזה.
מוכנים, למקורות, רוץ!
אי אפשר לחסוך ברגעי האקשן הגדולים מבלי להציע לצופה פיצוי הולם. ומהו הפיצוי ההולם שקיץ 2008 הכין לנו? מסע שורשים שמחזיר אותנו הישר למקורות. לא לסיפור המקורות.אלא לאחד ממקורותיה הנשכחים של האמנות השביעית: מלאכת הסיפור. "האביר האפל" אמנם כולל לא מעט רגעי אקשן מסעירים, אך מה שהופך אותו לאירוע בלתי נשכח הוא דווקא השימוש שלו באקשן – ויהיו שיאמרו טרור – רגשי. סדרה של מאבקים פנימיים גרמה לצופה, לראשונה מזה זמן רב, לחשוש ממראה של פתיל שהוצת.
זו גם הסיבה שלא מעט מבקרים בחרו להשוות את המבנה האפי של "האביר האפל" ל"הסנדק". חילול קודש? אולי. אבל גם יתר הסרטים שהפכו את הקיץ האחרון למופלא התבססו על מבנים שהוכיחו את עצמם יעילים בתקופות קדומות יותר של עולם הבדים. "וול-אי" שב לבקר את הקומדיה האילמת של צ'רלי צ'פלין ובסטר קיטון ואת עולמם הססגוני של ז'אק טאטי וג'רי לואיס כדי לגולל את סיפור האהבה הרובוטי שלו ואילו "איירון מן" נשען על מנגנוניהם של סרטי הרפתקאות הרומנטיים והסוחפים של שנות השלושים, בעיקר אלה שכללו את נוכחותו של הצ'ארמר הגדול מכולם: ארול פלין ("רובין הוד", "הפיראט השחור"). ואם תבחנו היטב את הפינג-פונג המילולי השנון והמענג בין איירון מן לעוזרת הנאווה שלו (גווינת פלטרו) תופתעו לגלות עד כמה הוא מזכיר את ימיו של הזוג הרומנטי המיתולוגי של הוליווד, טרייסי את הפבורן. להלן דוגמה:
טוני: את מנסה להיפטר ממני, יש לך תוכניות?
וירג'יניה: למען האמת, כן.
טוני: אני לא אוהב שיש לך תוכניות.
וירג'יניה: מותר לי לעשות תוכניות ביומולדת שלי.
טוני: זה יום ההולדת שלך?
וירג'יניה: כן.
טוני: ידעתי את זה. כבר?
וירג'יניה: כן, מוזר מה? ועוד באותו יום כמו בשנה שעברה.
טוני: טוב, אז תקני לעצמך משהו נחמד בשמי.
וירג'יניה: כבר קניתי.
טוני: כן? והוא נחמד?
וירג'יניה: הו, מאד נחמד. כן, בטעם טוב. תודה לך מר סטארק.
טוני: אין בעד מה, גברת פוטס.
אתם יודעים, בשביל הילדים
הבגרות הסיפורית שאפיינה את סרטי הקיץ המוצלחים חוללה גם מהפכה בהתייחסות שלנו לאנימציה. אם בשנים האחרונות הצפייה בסרטים מצוירים הפכה למטרד בקרב המבוגרים – אלא אם אתם נהנים מחידוני טריוויה בנוסח "זהו את הציטטה הקולנועית"- הרי שבסיומו של חופש גדול באמת, חופש שהעניק משמעות חדשה למושגים שירות דב ("קונג פו פנדה" ) וריקוד הרובוט ("וול-אי"), יהיו אלה המבוגרים שימשכו במכנסיהם של הזאטוטים בחוסר סבלנות וישאלו אותם, מתי או מתי יגיע כבר הקיץ הבא?
מריצים שורות
כל תסריט טוב זקוק לסיפור טוב, כל תסריט לסרט קיץ טוב זקוק לשורות טובות, רצוי אפילו שורות מחץ. והקיץ לא היו חסרות כאלו. להלן אלה שגררו את מירב הצחוקים ומחיאות הכפיים.
מתוך "האביר האפל":
הג'וקר: אנו חיים בעולם מוזר. אגב, סיפרתי לך איך קיבלתי את הצלקות האלה?
באטמן: לא, אבל אני יודע איך קיבלת את אלה.
מתוך "איירון מן":
עיתונאית: זה נכון שעשית 12 מ-12 הבחורות של "מקסים" בשנה שעברה?
טוני: שאלה מצוינת. כן ולא. לנערת מרץ ולי הייתה בעיה עם לוח הזמנים אבל גיליון חג המולד כלל תאומות.
מתוך "הרולד וקומאר 2" – שמרנו על האנגלית כי זה עובד רק באנגלית:
קומאר: I've never had to suck a dick before.
הרולד: me neither.
קומאר: I bet it sucks, dick.
פרס מיוחד לזוהן דביר מ"אל תתעסקו עם הזוהן" על פרסומו של מילון חדש והיסטרי ששיאו בהמצאת המושג פונתחת.
פונתחת (ז'. ש'ע, ש"ת). 1. תחת. 2. נחת. 3. כל האושר והנחת שאישה מביאה עם התחת. שימושים: פלוני פתח רשת של מסעדות מוכנטוחן ועכשיו הוא נהנה מכל הפונתחת. פלוני סיים את סקירת הקיץ שלו ועכשיו הוא נהנה מכל הפונתחת.
smell it smell it now take it
_____________
תהיות ועוד:
באטמן בלי רובין
שמתם לב למעמדו המתערער של הסייד-קיק, יד ימינו של הגיבור, הבדרן המבדח והאיש שאמור לבלוע כדורים שורקים עבור אלילו? לאן לעזאזל נעלמו הג'ו פשים של העולם? ואל תגידו רוב שניידר!
עירום חזיתי מלא
אם אי פעם תהיתם למה שחקניות מתכוונות כשהן מדברות על "עירום מוצדק" גשו לראות את "קח את זה כמו גבר". סצינת הפרידה שכוללת גבר בוכה, ישבן רועד ופין רוקד היא ללא ספק האירוע הקומי של הקיץ האחרון.
את הפרידה הנודיסטית לא מצאתי אבל את המנון הכאב של הקיץ כן:
אתם חושבים שדברים יסתדרו בסוף?
בושידו
כל יצירה שמכבדת את עצמה אמורה לחבוט, אם במישרין ואם בעקיפין, בג'ורג' וו. בוש. הגדילה לעשות הקומדיה הראשונה שהפכה את הנשיא לגואל, לגיבור מורם מעם. לא, אין הכוונה לסרט החדש בבימויו של אוליבר סטון אלא ל"הרולד וקומר 2" שמציג את חילופי הדברים הבאים בין הסטלנים למנהיג העולם החופשי:
הרולד: אם אתה כל כך אוהב מריחואנה, למה אתה לא הופך אותה לחוקית?
בוש: השתגעת? אתה יודע איך אבא שלי יתעצבן אם הוא יגלה שזה מה שעשיתי?
אהרון והעיפרון הסגול
אם עליי לקחת עימי רק סצינה אחת מהקיץ הנוכחי יהיה זה אחד מרגעי הקסם האחרונים שהית לדג'ר חלק עימנו ב"האביר האפל". וזה אך הולם שרגע הקסם הזה יכלול קסם אמיתי ופשוט: היעלמות פלאית של עיפרון. ולהאמין שכל מה שהג'וקר היה זקוק לו לביצוע התעלול הוא מתנדב עם ראש גדול. ראש מחק.
it's a kind of magic
הקיץ של איבהההההה זאת כותרת גדולה. שוב חבל שלא חשבתי עליה בעצמי.
ואוף טופיק, הידעת שמלבד משפחת יפה ואתה מצאתי עוד מישהו שמכיר את "אהרון והעיפרון הסגול"? זאת מיקי קם, שהספר היה אחד מהספרים האהובים עליה במיני מדור הספרים של ידיעות בימי שלישי.
מסכים על כל מילה לגבי הנבלים.
הריקוד החללי ותרגיל העיפרון הן שתי סצינות שישארו בזיכרוני עוד זמן רב…
אני לא זוכר את השורה "תני לי וויסקי, אני גווע מרעב!" מ"איירון מן".
באיזו סצינה היא הופיעה?
מסכים עם כל מילה לגבי הנבלים.
הריקוד החללי ותרגיל העיפרון הן שתי סצינות שישארו בזיכרוני עוד זמן רב…
ואני לא זוכר את השורה "תני לי וויסקי, אני גווע מרעב!" מ"איירון מן". באיזו סצינה היא הופיעה?
בתור סנגורו (לשעבר, עכשיו אני מגן על חברות הסללולר לעת צרה) של השטן, יש לי תשובה לשאלה בפתיחת הכתבה: לוח השנה העברי, המביא אלינו חגים בהקדם ואיתם הזדמנויות רבות.
אבל מעבר לכך – אחלה!
סיכום מוצלח לקיץ מוצלח
סיכום קיץ שנון, מהנה וגדול מהחיים כמו סרטי הקיץ הטובים ביותר של השנה.
מיכלי: רשמי גם אותי במעריצי "אהרון והעיפרון הסגול".
ואגב סצינת העיפרון, בפסטיבל חוצמזה פגשתי את רמי כץ, שבימים כתיקונם עובד ב"ינשוף" (חנות ספרי פנטזיה ומד"ב מעולה ברעננה) ומוכר גם חולצות וסיכות-דש פרי עטו. הפעם הוא מכר עפרונות. רגילים, צהובים, עם איור קטנטן של הג'וקר ושל באטמן בקצותיהם. שורת הפתיחה שלו לקונים פוטנציאליים הייתה "רוצה לראות קסם?"
סיכום מעולה.
לי רק נותר להיאנח, ללכת בפעם השלישית לאביר האפל (ואני בכלל לא אוהבת באטמן) ולשאול בעצב: "אוי, הית', הית', למה הלכת לנו?".
"הלבוי 2" הוא לא רק בזבוז פוטנציאלי של 33-35 שקלים בקולנוע, אלא בזבוז ממשי של הורדה. מין אוסף של קטעים שחוברו להם יחדיו כאילו היו סונים ושיעים. הראשון עוד איכשהו הפגין איזו ציניות, בשני אין כלום.
יופי של סיכום וכרגיל חידודים לרב.
אני עדיין לא מבינה למה לא מביאים את הלבוי, אבל מתאפקת כרגע לא לצפות בבית.כזו אני, מלאת אמון במין האנושי…
חוץ מזה, הייתי רוצה לתת shout out לאדוארד נורטון כענק הירוק.אני חושבת שהליהוק היה מוצלח מאד.
אהרון, קבל ח"ח על אחלה סיכום
נהנתי מכל רגע.
סיכום נהדר קשלס!
שנון, ציני, מצחיק ומאוד מהנה.
אני ממש אוהב את הכתיבה שלך. בכלל, כל ביקורת שלך דומה לפרק של סיינפלד או חברים, מבחינת רמת הצחוק. אתה כותב נהדר. שנון ואינטליגנטי כאחד.
הנה סיכום קצרצר שלי שכבר כתבתי בסינמסקופ, כאשר יאיר פרסם את הסיכום שלו.
שני סרטים מדהימים יצאו הקיץ הזה, ואלו כמובן האביר האפל ו-וול E, שתי יצירות בוגרות, פילוסופיות, מעוררות מחשבה, אפוקליפטיות, עוצרות נשימה עם שילוב של קולנוע טהור, אקספרימנטלי ופשוט מבריק.
שני סרטים מאוד שונים בתכונם, באמירות שלהם, בתפיסת עולמם, אבל מנגד הם מאוד דומים באיכויות שלהם(האביר האפל יותר טוב, אבל לא בכזה הרבה), בחדשנות ובמקוריות שלהם, כל אחד והז’אנר שלו- וול E בז’אנר האנימציה והאביר האפל בקומיקס.
מלבד שני הסרטים האלה, לא היו כאלה סרטים טובים. לא רק בעונת הקיץ, אלא מאז ינואר בכללי (רק ואלס עם בשיר יכול להצטרף לקבוצה של השניים, למרות שהוא לא מגיע לאיכויות שלהם, אבל הוא עדיין סרט מדהים, במיוחד בנוף הישראלי).
אינדיאנה ג’ונס ואיירון מן שני סרטים בהחלט מהנים, אבל קשה למצוא בהם משהו יותר מזה. אין בהם איזשהו ערך מוסף. איירון מן יותר טוב, בעיקר בגלל שהתסריט שלו הרבה יותר טוב מהתסריט המגוחך של אינדיאנה, אבל מנגד באיירון מן אין סצנות מדהימות מבחינת בימוי כמו שיש באידיאנה בראשות ספילברג (הקרב על המשאיות זו אחת מן הסצנות היותר יפות ונהדרות שנראו בשנים האחרונות בסרטי פעולה ואקשן).
איים אבודים הוא סתם סרט טוב, וכל השוואה בינו לבין בשיר היא לא פחות ממגוחכת. סרט בהחלט מהנה, אבל הוא כל כך מלא בחורים והחלטות תסריטאיות גרועות (ספוילר: כמו הסצנה, שתפקידה אך ורק להיות מגניבה ובלי שום הצדקה תסריטאית, בה מגלים שעופר מת ולא אחיו. כל כך זול ומאולץ) שרק פוגמות מההנאה של הסרט (וגם בימוי כושל בכל הקשור לסצנות הדרמטיות. רוב הסצנות האלו נראו די רעות, במיוחד בגלל המשחק של השחקנים, שכל פעם שמישהו בכה זה נראה לי כל כך לא אמין וכל כך מגוחך).
אל תתעסקו עם הזוהן בהחלט מהנה וטוב עם לא מעט בדיחות נהדרות ותיאור די טוב של התרבות הישראלית. בלי כמה סצנות רעות ובלי והאמצע המקרטע מעט, הן מבחינת תסריטאית והן מבחינת בימוי, הסרט יכל להיות הרבה יותר טוב. הוא היה יכול ללכת הרבה יותר רחוק עם תפיסת העולם שלו ועם המסר שלו, אבל הוא החליט בסוף הסרט להישאר סתם עוד סרט הוליוודי טוב עם סצנות קלישאתיות.
הענק הירוק והנקוק סתם סרטים. מהנים בחלקם, רעים ברובם. שוב, גם כאן, הבעיה המרכזית היא בתסריט. למה אנשים בהוליווד לא יודעים לכתוב תסריט טוב? אני לא מבקש תסריט שובר מוסכמות, חכם, נועז, מבריק כמו של האביר האפל, אבל גם תסריט כמו של אקס מן או ספיידרמן היה מתקבל בברכה. התסריטים של שני הסרטים הללו פשוט מגוחכים וטיפשיים. פשוט לא ניתן לראות שום חוכמה בכתיבה, או רגש מסוים. סתם אוסף של סצנות ומשפטים כתובים, אבל כתובים פשוט רע (שלא נדבר על ההחלטה התסריטאית האומללה של הנקוק, ואתם יודעים בטח על מה אני מדבר…).
זהו נראה לי. את הסקס והעיר הגדולה, מאמה מיה ומבוקש לא ראיתי, ולפי שאר המבקרים בעולם כנראה עשיתי בשכל. סרטים שמראש לא חשבתי שאראה, כי הם פשוט לא מעניינים (את הסקס אף פעם לא ראיתי, אז אין סיבה שאני אראה את הסרט ואת אבבא אני פשוט מתעב), וכיום, אחרי שלל הביקורות הרעות, אני בטח ובטח לא אראה.
אגב, הסצנה שאני לא אשכח מהקיץ הזה, שמבוימת וכתובה בצורה כל כך חכמה ומדהימה, היא הסצנה בה באטמן חוקר את הג'וקר. כל כך מורט עצבים, המשחק של לדג'ר שם מפעים, כל משפט שם זאת אמירה פילוסופית שלמה, ואפילו המשחק הקצת מוגזם של בייל כבאטמן בכללי מושלם לסצנה הזאת. סצנה שעומדת בכבוד עם סצנות קלאסיות אחרות. מדהים.
וואו. הרגתם אותי היום. תודה.
עכשיו אני באמת יכול ליהנות מכל הפונתחת.
היי,
אחת מביקורות הסרטים הכי מוצלחות שקראתי. לצערי עדיין לא ראיתי את רוב הסרטים אשר הוזכרו כאן. אני גר בסין וזו בעיה להשיג כאן סרטים בתקופת האולימפיאדה.
עשית לי חשק לראות את כווולם.
ביקורת סיכום קיץ מצויינת! נהניתי מכל רגע. איבבבבבה לגמרי שולטת!!
וגיאחה – הרגת אותי עם סיפור העפרון למכירה.
מתופעות הלוואי של הקיץ:
על העטיפה של "צ'אפלין" כתוב שמו של רוברט דאוני מעל הכותרת וליד שמו, הלוגו של "איירון מן".
אכן כוכב בעלייה בימים אלו.