פיראנה קארינה

מאי 29 2009

קוף העולם שמאלה (*, "לילה מוטרף במוזיאון 2", ביקורת)

מאת: בשעה 8:33 נושאים: כללי

ב"לילה מוטרף במוזיאון" בן סטילר חבט בקוף. ב"לילה מוטרף במוזיאון 2" סטילר זוכה לחבוט בשני קופים. במקביל. ההישג הזכרי ההיסטורי הזה הוא גם תמציתה של התפיסה המסחרית שמדריכה את תעשיית הקולנוע ההוליוודי בשנים האחרונות. ככל שהספרות בכותרת הסרט מטפסות אל-על, כך גדל מספרם של הקופים (ייתכנו גם וריאנטים ביסטיאליים אחרים) המוזמנים לקחת חלק באורגיה הגדולה.

ולראיה, אם ב"לילה במוזיאון" הוזמנתם לביקור במוזיאון אחד, הרי ש"לילה במוזיאון 2" כבר יציע לכם כרטיס לשני מוזיאונים במחיר אחד. המבצע המיוחד, אגב, לא מסתיים כאן. על מנת שתספיקו לנכוח בשני האתרים הפופולאריים אך המרוחקים זה מזה (מוזיאון הטבע וההיסטוריה בניו-יורק ומכון סמיתסוניאן בוושינגטון) תוך פחות מ-105 דקות, הוחלט לאחד את שני המרחבים האדירים הללו תחת קורת גג אחד. הכיצד ייתכן, אתם שואלים? ובכן, שימו לב לעלילה המיוחדת שרקחו עבורכם התסריטאים תומאס לנון ורוברט בן גאראנט, על-פי סיפור מאת ק' קפוצ'ין.

שומר הלילה המהולל לארי דיילי (סטילר) נטש את משרתו והפך לממציאן אמיד ורב תהילה. יום בהיר אחד, נחה עליו הרוח – רוח הגעגועים לדולרים נוספים – והוא מחליט לשוב ולבקר את חבריו, המוצגים. אך אבוי, מה זה? כולם ארוזים בארגזי עץ שעליהם חקוקה הכתובת הבאה: מכון סמיתסוניאן, וושינגטון. הזילו דמעה נוסטלגית, מסתבר שהקידמה השיגה גם את מקדשי ההיסטוריה. אמרו שלום לבובות השעווה המיושנות וקדמו בברכה את מחליפתם החדשה, ההולוגרמה התלת ממדית. אותו אפקט, מינוס האבק.

לרגע אתם עלולים לטעות ולחשוד שבבסיסו של התסריט ניצבת מחשבה ראויה. יצירה שעושה שימוש בתמורות הטכנולוגיות שמרעידות את אדמתו של מוזיאון ניו-יורקי כדי לבשר על הנזקים שהמהפכה הדיגיטלית והתלת-ממדית עתידה לייצר בשדותיה המוריקים של האמנות השביעית. מהלך היסטורי שעשוי להחליף, באופן סופי ומוחלט בהחלט, את הממשי בסימניו. ובמילים פשוטות יותר: במקום רובין וויליאמס תוצג מעכשיו הולוגרמה של רובין וויליאמס. אותו אפקט, מינוס הקמטים והשיניים התותבות (למרות שאלו קופצות להופעת אורח נוצצת ובלתי נשכחת).

אבל זו לא הסיבה שבשמה יוצרי הסרט שומטים את הקרקע מתחת למוזיאון הניו-יורקי. למרבה הצער, עיניהם הציניות נשואות למקום אחר. הם בסך-הכל ניסו לאתר נוסחת פלאים שתאפשר להם לשלב בין שלל הכוכבים שהופיעו בפרק הראשון לשחקנים שאמורים להשתתף בהמשכון המיוחל. הפתרון: העמס את כל הדמויות הישנות והפופולאריות על משאית אדומה ושגר אותן למוזיאון חדש. לא כל מוזיאון כמובן. רצוי לבחור במוזיאון בעל שם ובעל פוטנציאל. כזה שהיינו רוצים לראות את כל מוצגיו קמים לתחייה, כזה שיאפשר לאנשיה של מחלקת האפקטים להשתולל כמו קופים בטיסה לחלל. להלן, מוזיאון הטיסה והחלל. כעת נותר רק לזכור דבר אחד. להשליך לתוך הרכב הנוסע את אותו לוח עתיק-יומין שיש ביכולתו לעורר לחיים בובות, פסלים, שלדים, אנדרטאות, ציורים, למעשה כל דבר. תיקון: כל דבר למעט קומיקאים מוכשרים.

אבל זה לא מפתיע. מתמטיקה הוליוודית פשוטה מספרת לנו שככל שרבים המשתתפים בסרט כך מתקצר זמן המסך שלהם. וכשמתקצר זמן המסך, מתמעטים קווי המתאר של הדמויות השונות והן הופכות ללא יותר מבדיחת קרש. וכאלה לא חסרות ב"לילה במוזיאון 2".

מיותר לציין שהנפגעים העיקריים הם דווקא כוכביו של הפרק הראשון. מאחר ואין צורך להציג אותם מחדש, כל אחד מהשחקנים נאלץ להסתפק בביט קומי אחד, יחיד ומיוחד שאמור להחזיק אותו עד סוף הסרט. להלן כמה מהוראות המשחק שחולקו למשתתפים בטרם צאתם לצילומים:

רובין וויליאמס (טדי רוזוולט): אתה רוכב על סוס. השארנו לך את הטקסטים בעוגיות המזל הסיניות שאתה כל כך אוהב לכרסם. הקפד לקרוא אותן לפני שאתה מתחיל בזלילתן. אנחנו לא רוצים עוד מקרה חוקן על הידיים שלנו. ורובין, כפי שאתה זוכר, זו איננה בחירה מקרית של מילים.

סטיב קוגאן (אוקטאביוס): אתה רוכב על סנאי. לרכב על סנאי זה כבר מצחיק ולכן לא נתנו לך שורות בסרט החדש. אם אתה ממש משועמם אתה מוזמן לעשות פרצופים מגוחכים. כמו למשל, הפרצוף שעושה קומיקאי בריטי שנלכד בפארסה אמריקאית שהיא מתחת לרמתו. או הפרצוף שרובין וויליאמס עשה בזמן החוקן שלו. במבט ראשון זה נראה אותו דבר, אבל שים לב להבדלים בניואנסים.

אוון ווילסון (ג'דאדייה): אתה רוכב על גרגריו של שעון חול. אתה עשוי לחשוב שמדובר בבדיחה פנימית על הקריירה הדועכת שלך או לחלופין על נטיותיך האובדניות, אבל עבורנו מדובר בלא יותר מקאובוי שטובע בשעון חול.ואתה הרי לא קאובוי. אז אל תחפש קשר. גם לא עניבות. או שרוכים לצורך העניין.

קריסטל הקוף (דקסטר הקוף): וו וו וו אה אה אה (ובתרגום חופשי לשפת הקודש, אתה רוכב על פרצופו של בן סטילר).

מי שישיבו את הסרט לחיים חדשים הם שניים מהמצטרפים החדשים להרפתקה: האנק עזריה ("ואז הגיעה פולי" ) ואיימי אדמס ("מכושפת"). עזריה הרענן ניגש בהתלהבות מעוררת כבוד ולא מעט דאגה כדי לגלם את דמותו של קאמונרה. אותו שליט מזרח תיכוני שמאיים להקים לתחייה את צבא המתים ולהשתמש בנשק יום הדין על מנת להשתלט על העולם כולו. באמצעות לשונו הנחשית החדשה, שמעניקה לו גם פגם דיבור ייחודי, הוא אף משכיל להקים ציר רשע שמנהיגיו הם אל קפון, נפוליאון בונפרטה ואיוון האיום. אם תהיתם לרגע, ליהוקן של הנציגויות המזרח-תיכוניות, האיטלקיות, הצרפתיות והרוסיות לתפקיד השטן הגדול ושלוחותיו הינו מקרי לחלוטין.

מה שאינו מקרי לחלוטין, ואף הופך לעובדה מוגמרת, זה הקסם שגברת אדמס מצליחה לפזר על הקהל בכל אחת מהופעותיה. ב"לילה במוזיאון 2" היא אמורה להיכנס לנעליה הגדולות של הטייסת האגדית אמיליה ארהארט, אך בפועל היא משתחלת למכנסי הרכיבה הצרים של קתרין הפבורן. כשהיא מאמצת את חיתוך הדיבור המיוחד שלה, ולא מעט ביטויים שהחזירו את נשמתם לבורא בשנות השלושים, אדמס כמעט מצליחה לשטות בנו ולגרום לנו לחשוב שיש משהו שנון ומתוחכם בעבודתו האחרונה של הבמאי שון לוי ("הפנתר הורוד"). מחשבה אופיטימית זו נעלמה מייד עם הופעת "האדם החושב" של אוגוסט רודן שלשיטתם של התסריטאים בסך הכל רצה לזיין. אל תזלזלו בפרט הטריוויה יקר הערך הזה. מדובר במידע ההיסטורי החשוב ביותר שתצאו עמו מ"לילה במוזיאון 2": מוצאו של ההומו-ספייאנס מהקוף ולכן גם בגלגוליו המודרניים חושב האדם רק על הקוף.

_____________

בקרוב

הצטרפו אלינו ל"לילה מוטרף במוזיאון 3". והפעם, שומר הלילה לארי דיילי, חבריו ולוח הקסמים מתגלגלים למוזיאון הקומדיה האמריקאית ומעירים לחיים את פסליהם המנומנמים של בן סטילר, אוון ווילסון, סטיב קוגאן, ביל הדר, רובין וויליאמס וכריסטופר גסט.

__________

איש קטן גדול

אחת התופעות היותר מעניינות ב"לילה מוטרף במוזיאון 2" היא המהלך הדרמטי שחווה דמותו של לארי דיילי (סטילר כאמור) בסרט. בדקות הפתיחה מוצג לארי כממציאן מצליח (פנס זוהר, נקניקיית ענק), יזם עצמאי רב פעלים, הוכחה ניצחת לניצחונה של הכלכלה הקפיטליסטית. אבל מסתבר שהוא לא באמת מאושר. די מוזר בהתחשב בעובדה שלארי גם זכה להגשים את חלומו וגם נהנה להגדיל את הונו. לקראת סוף הסרט אנו מבינים שהמרכיב החסר בחייו של לארי הוא ההנאה. מר דיילי האומלל, כמה משעממים הם חיי האושר והעושר של הממציאן, עדיף לו כבר להיות שומר לילה. וזה בדיוק מה שהוא עושה. תורם את כספיו לטובת הכלל וחוזר להיות איש אבטחה. משל נבון לחברה האמריקאית שמביטה בחלומה מתרסק לנגד עיניה המערביות. מהיום אל תשירו בלוז לכחולי המדים, כי אין שום דבר עצוב בבחירתם. מהיום הקדישו להם רק נעימות פופ קפיצות ומתוקות. על הריק שירגישו בבועת ההייטק והתוכן הרב שימצאו בארנקן של ישישות שעושות את דרכן לקניון. להורדת השיר "נשק יש?" לחצו כאן.

לפתוח פה בבקשה. מה זה? -שיניים. -וזה? -לשון. -טוב, אפשר להיכנס.

____________

פרופובאמה

כבר שנים לא זכיתי לראות כזו שטיפת מוח בקולנוע. שתי סצינות בולטות במיוחד. בראשונה, האנדרטה של הנשיא הרפובליקני הראשון, אייברהם לינקולן, מתעוררת לחיים, מביטה לעבר משכנו החדש של ברק אובאמה ומסננת את המשפט הבא: דברים טובים עומדים להתרחש. זה אך סמלי שלינקולן הרפובליקני יבשר בגאווה על השינוי שאמור להביא הנשיא הדמוקרטי שמכהן כעת בבית הלבן. בכל זאת, לינקולן היה הראשון שהביא את החופש לקרוביו.

בסצנה השנייה, המצביא הרומי אוקטאביוס (סטיב קוגאן) עושה את דרכו למשרד הסגלגל כי הוא שמע דברים נפלאים על האיש ששוכן בשדרות פנסילבניה מספר 1600. למרבה הצער, לוח ההופעות העמוס של אובאמה לא אפשר לו להתפנות להצלת הסמיתסוניאן, ולכן הלוחם הדגול נאלץ להסתפק בסנאי קטן. סנאי דמוקרטי ונאור כמובן.

עידן הגרעין 3

_________________

עיטור העוז

לג'ונה היל ("סופרבאד" ) וריקי ג'רווייס ("ניצבים" ): על חמש דקות של קומדיה מאולתרת ונפלאה.

מחלק המוסר

לביל הדר: קומיקאי נערץ בדרך כלל, אך ב"לילה במוזיאון 2" הוא עושה את אחד מתפקידיו הגרועים ביותר. אבל זה מה שקורה למי שמתעקש להיכנס למגפי הדמים של גנרל קאסטר. הוא הופך מייד ליעד של חצים.