יולי 27 2009
איך באות דמעות לעולם?
סופסוף יש באפשרותי לכתוב על סרט מבלי שאקלקל אותו עבור צופיו העתידיים. בעיקר בגלל שהעתיד כבר כאן. התענגו על "Partly Cloudy" של אולפני פיקסאר ושובו אליי, אם תרצו, למספר מילים מקלקלות.
Please enable Javascript and Flash to view this Viddler video.הסרטון הקסום הזה מוקרן לפני "למעלה" הקסום לא פחות. אבל לא הייתי צריך את "למעלה" כדי להגיע לסיפוק קולנועי מלא. למעשה, כשכתוביות הסיום של "מעונן חלקית" הופיעו על המסך לחשתי באוזניי שותפיי לצפייה שמבחינתי אפשר לקום וללכת. בכל זאת, לאן כבר אפשר להמריא אחרי שמטיילים על עננים? "למעלה", אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.
התופעה המרתקת ביותר ב"מעונן חלקית"-למעט חסידות המתמכרות לכאב- היתה לגלות את האופן שבו פועלת עלינו מלאכת ההקסמה של יוצרי הסרט. שניות הפתיחה אמורות לעורר את מערך ההגנה הציני של כל צופה בוגר באשר הוא. השמיים מורידים מטר של חסידות וראו זה פלא, החסידות נושאות שקים במקורן ומן השקים מתגלגלים ילדים לעולם.
חייבים להוריד את הכובע בפני אולפני פיקסר ודיסני על שהיטיבו להסביר לילדינו שלא היה זה המקור של אבא שרוקן את שקיו אצל אמא כי אם אוסף של חסידות חסודות ומתחסדות. אבל, וזה אבל גדול, זוהי רק ההתחלה. וזוהי דרכם של מספרי הסיפורים הגדולים ביותר. לפתוח במקום הצפוי ביותר ולעורר במהירות בזק את זעמם של הספקנים. ההמשך הוא מה שהופך סרטונים כמו "מעונן חלקית" לקלאסיקות שמחפשים להורדה מיידית במרחבים הוירטואלים.
ומהו ההמשך? או ליתר דיוק, למה הכוונה ב"המשך"? הרגע שאחרי המוכר. המתיחה של הקלישאה או האגדה הלעוסה לעייפה לגבולות חדשים. כך למשל, שניות אחרי שילד התגלגל מהשק, יוצרי פיקסאר ממשיכים לגלגל יצורים אחרים מהשקים. הנה גורי חתולים והנה גורי כלבים. אם תביטו בילדים שלכם ברגעים הללו תגלו על פרצופם חיוך טהור- חיוך שמקורו תחילה בעונג הזיהוי ("אבא, הנה כלב") ואחר-כך בעונג הביצוע ("אמא, איזה כלב מתוק, גם אני רוצה"). חיוך זה אמור להדביק את ההורים עד מהרה. אפילו את ההורים שאינם מוכנים להכניס כלבים לליבם ולביתם.
אל דאגה, גם אם אינכם הורים עדיין, פיקסאר ידאגו להתשעשע בזוויות הפה שלכם. זה פשוט ייקח קצת יותר זמן. לא הרבה יותר כי נותרו להם רק חמש דקות לקנות את אמונכם. ולשם כך, התסריטאים והאנימטורים השנונים ממשיכים למתוח את אגדת הילדים. לאחר שהחסידות סיימו את משימתם האחרונה בהצלחה הן אוספות אותנו על כנפיהן הצחורות ומתעופפות לעבר השמיים. שם, ברקיע התכול ממתינים להם עננים ורדרדים וראו זה פלא לעננים הורדרדים יש עיניים ואף ופה ואפילו זוג ידיים יוצרות. זוג ידיים בוראות. התהליך הוא פשוט ומהיר-הרבה יותר מהיר מתשעה חודשים- הענן החייכן משחק בבטנו כאילו הייתה מכונה לייצור צמר גפן מתוק ומוציא ממנה ענן קטנטן בצורתו של תינוק עגול לחיים או גור פוער עיניים.
הרגעים הסכריניים הללו ממוטטים את הזאטוטים-כמו גם את כל הצופים הבוגרים שעדיין חולמים על טירות שוקולדה- אך עלולים בנקל להוביל להתנכרותם של הספקנים. ובדיוק בנקודה זו מתחיל סיפור המעשה האמיתי של "מעונן חלקית". המצלמה המאויירת נוטשת את המישור העליון של השמיים ועוברת לגור בקומה שמתחת. שם כבר לא תמצאו עננים ורודים, אלא עב סגולה ובודדה שבוראת ילדים משל עצמה. אך, שובו שמיים, היצירים שעוזבים את כרסה הצמרירית הם סכנת נפשות וחסידות. ואמנם, לאחר שלושה ניסיונות מרים (תנין,תיש וקיפוד), אפילו החסידה המסורה ביותר תתחיל לחזר אחרי ענן אחר. כך לפחות סבורה העב הסגולה שבכעסה הגדול מולידה ברקים ובעצבונה הגדול עוד יותר ממטירה עלינו ים של דמעות.
וזה הרגע המטאורולוגי הזה שאמור לשבות את ליבו של אחרון הציניקנים. אחרי ככלות הכל, אלו האחרונים לעולם יעדיפו להזדהות עם יצירים פגומים ולא מושלמים. אלו האחרונים לעולם יעדיפו לקעקע על גופם ציור של גור תנינים. הם גם לעולם יעדיפו את צבעו הסגול (סגול קודר, כמובן) של הענן על פני הורוד המסנוור שגר בקומה מעל. כעת, אחרי שצפו בעב הבוכייה הם מגלים שאפילו באגדה המתגוררת הרחק הרחק מהמציאות יש הרבה מן האמת הקיומית העגומה והחמצמצה. גם עננים כל-יכולים אינם יכולים לברוא דמעות יש מאין. גם להם נחוצים לשם כך רגעים של אכזבה, כאב ושיברון לב.
בנקודה זו כולם נשברים. גם מי שליבו עשוי מפלדה. למזלנו האנשים שלנו בפיקאסר אינם מאמינים בדמעות נצחיות והם מובילים אותנו לסיומת שמתמצתת עבורי את תכסיסיו הנרטיביים המאלפים של האולפן המופלא הזה. החסידה הפצועה ושותתת הדם שבה לעב היתומה עם מצבור של אמצעי הגנה והיא מוכנה לשאת בשקה את היילוד הקטלני הבא. העב המתאוששת לא מתבלבלת ומייד יוצרת ולד חדש: דג. כאן ישחררו הצופים המתקתקים אנחת רווחה והציניקנים ישחררו חרחורי אכזבה. עבורם, אלו שמסוגלים לכאוב ולהרגיש רק בתיווכה של קריצת עין זדונית, פיקסאר מוסיפים את הסיפא הקסומה. זה לא דג רגיל. זהו דג חשמל!
כעת, כולם באו על סיפוקם. וזהו, אגב, המשל האמיתי שפיקסאר ביקשו לחלוק עם צופיהם: כיצד יוצרים סרט שיש בו משהו בשביל כולם.
Dude, it's an electric eel, not a fish.
But hell yeah to all the rest!
Wonderful review, as always.
בדקתי את העניין ומסתבר שאפשר לקרוא לצלופח חשמלי בשם דג החשמל:
http://sf.tapuz.co.il/article-732-1-4671-37691/
ברוכה הבאה למשכן החדש של הפיראנה.
סרטון מדהים, זה נהדר לראות חברה שעוסקת בסרטים, עובדת תחת חסות דיסני ועדיין מצליחה להוציא פעם אחר פעם (חברה, זה עשרה סרטים ברציפות) סרטים שאיכותם לא נופלת מטכנולוגיותם.
ולגבי הפוסט הזה…אני עדיין מחפש את המילים הנכונות עם הסופרלטיבים המתאימים….אני רק יודע שאני עם חיוך על הפנים ודמעה בעיניים…
סחתיין על הפוסט….
אני חייב להודות שאפילו לציניקן כמוני אין איך להתגונן הפעם.
וכן, גם אני הזלתי דמעה אחת קטנטנה בעת הצפייה בסרט.
(אהבתי את הניתוח….)